לא היה מתאים מויוי בלאיש, נסיך הגלאם והיופי, לחתום את שבוע האופנה תל-אביב בתצוגה גדולה מהחיים שיכלה בקלות לככב על מסלולי שבועות האופנה המובילים בעולם. בלאיש, שברזומה שלו חמש שנות עבודה אצל רוברטו קוואלי במילאנו, הציג הפעם דגמים בלוק בוהמייני לא מתאמץ בשילוב עם מוטיבים יפניים
צילום: עידו איז’ק
מיד לאחר שסיים את לימודיו בשנקר עבר ויוי בלאיש למילאנו ועבד בבית האופנה של המעצב רוברטו קוואלי במשך חמש שנים. מאז הוא מסומן כאחד המעצבים המוכשרים בארץ, וכל תצוגה או קולקציה שלו מעוררים תמיד סקרנות ובהמשך השתאות. בשנה שעברה הציג לראשונה בשבוע האופנה תל-אביב ופתח את סידרת התצוגות. השנה, הוא חתם את שבוע האופנה בתצוגה שכל הסופרלטיבים האפשריים כבר נאמרו ונכתבו עליה – מגאון אופנה, מלך, נסיך, מתנה, אלוהים ומה לא. כמעט כל ברנז’ת האופנה התייצבה לתצוגה, כולל בן זוגו של בלאיש, מעצב האופנה גדי אלימלך שהביא איתו את נינט, ובלאיש, מצידו, בחר ביובל סגל ליציאה האחרונה למסלול עם שמלת כלה לבנה עתירת בד ונפח. את ההשראה לתצוגה קיבל בלאיש בטיול שערך לא מכבר עם אחיינו בטוקיו. שם, ברובעי הרג’וקו ושיבוייה, הוא חטף הלם תרבותי והתלהב בעיקר מנערות הרג’וקו שמציגות את אופנת הרחוב הססגונית ביותר בעולם שמשלבת בליל של ז’אנרים ותקופות. הדגמים שהציג בשבוע האופנה היו עתירי בד מה שהקנה להם תנועה ותחושת ריחוף, כשהם מעוטרים במוטיבים יפניים, כמו עיטורי פפיונים, מכפלות תפוחות בהשראת הקימונו, אימרות מסולסלות ומשחקי וולנים. בהתאם למסורת האסתטיקה היפנית, הוואבי-סאבי, שמתרכזת בקבלת הארעיות וחוסר השלמות, הלך בלאיש על צבעוניות כאילו דהויה של גוני פודרה, חמרה, צהוב כורכום וגוני אגוז. את חלק מהדגמים עיטרו פאוצ’ים קטנים שהולכים להיות טרנד היסטרי הקיץ.
ויוי בלאיש ויובל שרף בתום התצוגה
