יום ההשראה הבינלאומי בשיתוף שבוע האופנה בפרויקט מיוחד המשלב מעצבות ומעצבי אופנה עם משוררות ומשוררים. קהילת יום ההשראה הינה קהילה המקדמת אירועי תרבות, בכל שנה בוחרת הקהילה נושא מרכזי אחר סביבו מתמקדים מגוון הפרוייקטים. בשנה שעברה בחוש הומור ששמור ליקום נבחר הנושא ״שינוי״ עוד לפני הקורונה. השנה הנושא שנבחר ע״י היוצרים והאומנים בקהילה הוא: תשוקה.
שִׁיר אַהֲבָה לְאַקְרוֹבָּטִית
מִקִּרְקַס מֵדְרָאנוֹ
רוני סומק
הָיָה חַם,
וְהִיא הִנִּיחָה אֶת רַגְלָהּ עַל שְׁרַפְרַף
כְּדֵי לְהַזְכִּיר, כַּמָּה רָצִיתִי לִהְיוֹת
הַתַּחְבּשֶׁת שֶׁנִּכְרְכָה מֵעַל בִּרְכָּהּ
אוֹ אֲפִלּוּ בְּיָמִים נוֹאָשִׁים יוֹתֵר,
הַכֶּתֶם הַכָּחֹל שֶׁהֻסְתַּר.
הָיִיתִי אָז בָּרֶוַח הַמְּסֻכְסָךְ שֶׁבֵּין 15 לְ-16,
וְהִיא מָתְחָה לִי חֲבָלִים בַּגּוּף בְּלִי שֶׁאָמְרָה,
בּוֹא וְתִגַּע בָּאִיטַלְקִיּוּת שֶׁבִּי,
בּוֹא לָבוּז כָּמוֹנִי לְחִשּׁוּקֵי הָאֵשׁ
אוֹ בּוֹא וְתַגִּיד שֶׁהָיִיתָ מְפָאֵר אֶת רַגְלַי
בְּחַלּוֹן רַאֲוָה שֶׁל כָּל מוּזֵאוֹן לְתוֹלְדוֹת הַתְּשׁוּקָה.
הָיִיתִי חָזָק בַּחֲלוֹמוֹת, וּבַבְּקָרִים כְּשֶׁבָּאתִי
לְאֹהֶל הַקִּרְקָס, רָאִיתִי אֶת אָחִיהָ מַבְרִישׁ
רַעֲמַת סוּס, אֶת אִמָּהּ קוֹרֵאת מָגָזִין
שֶׁעַל כְּרִיכָתוֹ הִבְזִיק אשֶׁר בְּזָוִית עֵינָהּ
שֶׁל סוֹפְיָה לוֹרֵן,
וְאֶת עַצְמִי מוֹחֵא בְּלִבִּי כַּפַּיִם
לַשְּׁנִיָּה בָּהּ הֶחְזִירָה נִפְנוּף
לַנִּפְנוּף שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא הֵעַזְתִּי
לִשְׁלֹחַ לְעֶבְרָהּ.
עַד הַיּוֹם אֵין לִי מֻשָּׂג אֵיךְ קָרְאוּ לָהּ.
דַּם אִישָׁהּ יָפָה
ציפי שחרור
צְבִי גּוֹרֵס עֵשֶׂב בַּשְּׂדֵרָה
אֲנִי אוֹסֶפֶת אוֹתוֹ. צְבִי עָצוּב בִּזְרוֹעוֹתַי.
לְפֶתַע אִשָּׁה יָפָה, יָפָה מְאוֹד,
חוֹצָה אוֹתָנוּ וְנִקְרַעַת. לִפְנֵי רֶגַע הָיְתָה
עָלֶה תָּמִים. צְבִי קוֹפֵץ מִזְּרוֹעוֹתַי, מְרַחְרֵחַ.
אֲנִי שׁוֹמַעַת צְבִי גּוֹרֵס דָּם עָלֶה רָטֹב.
וְאִשָּׁה יָפָה. יָפָה מְאוֹד, אוֹסֶפֶת אֶת גּוּפָהּ
מִתְרוֹמֶמֶת. עוֹלָה כְּמוֹ נוֹף, מִתְבּוֹנֶנֶת סָבִיב,
אִשָּׁה חוּשָׁנִית עַד מְאוֹד וְטוֹפֶפֶת, גֶּרֶב נַיְלוֹן שָׁמוּט עַל יְרֵכָהּ
הִיא מִתְחַנֶּנֶת לַצְּבִי,לְטִיפּוֹת דָּם מִלְּשׁוֹנוֹ,
וְשָׁרְשֵׁי גּוּפָהּ מִתְפּוֹרְרִים קְלִפּוֹת וְחַרְצַנִּים.
וְצוֹחֵק הַצְּבִי, דַּם אִשָּׁה יָפֶה בִּלְשׁוֹנוֹ,
יַלְדָּה צוֹחֶקֶת בִּי.
יֹפִי. סוֹנֵט חֲסַר שׁוּרָה
פרופ’ גד קינר קיסינגר
אֵינִי מוֹצֵא מִלִּים לְתָאֵר יוֹפְיֵךְ
כִּמְשַׁחְזֵר צִיוּרֵי מוֹפֵת שֶׁמִּכְחוֹלוֹ כּוֹשֵׁל
כְּשֶׁעָלָיו לָגַעַת בְּמָדוֹנָה שֶׁאֵין מָשָׁל
לָה שֶׁנִבְלְעָה עִם הַשָּנִים בְּאֹפֶל הַתְּמוּנָה
אוֹ בַּחַמָּה הַמַּוְרִידָה אֶת הָרָקִיעַ
אַחֲרֵי שֶׁזֶה מִכְּבָר שָׁקְעָה
בְּנַרְתִּיקָהּ
אֵינִי מוֹצֵא אֶת הַקּוֹל לִלְחֹשׁ יוֹפְיֵךְ
כְּמוֹ רַגְלִי אֲשֶׁר נִשְׁמֶרֶת אֶל נָפְשָׁהּ אֵיךְ לֹא
לִרְמֹס מַרְבַד עָלִים כְּמוֹּשִׁים וּמְשַׁכְּרֵי
גְּוָנִים בַּיַּעַר הַשָּׁחֹר מִשְּׁחֹר
בְּטֶרֶם עֲלוֹת
הַכּוֹרֵת
שִׁיר בֹּקֶר רָטֹב
טלי דביר לבנת
מַקְשִׁיבִים לַשִּׁיר שֶׁהַגֶּשֶׁם כּוֹתֵב
טִפְטוּף מְתוֹפֵף לְצַד רַעַם
חַם לָנוּ כָּאן בִּשְׂמִיכָה מִתְחַבְּקִים
מִי זוֹכֵר אִם הָיָה פַּעַם זַעַם
הַיָּמִין בַּיָּמִין מִתְעַקֵּשׁ עַל הַשְּׂמֹאל
רֶגֶל מִתְעַרְבֶּבֶת עִם רֶגֶל
כְּזַחַל חַמִּים
בִּשְׂמִיכוֹת מִתְפַּלֵּל
לְאֶל הַגְּשָׁמִים
שֶׁיַּמְשִׁיךְ אֶת הַשִּׁיר
כַּמָּה יָמִים
סְעָרוֹת, סְעָרוֹת
יִנְקוּ אֶת הַכֹּל
שְׂעָרוֹת יִפְרְעוּ בְּחִבּוּק כְּמָחוֹל
שִׁטְפוֹנוֹת,
הוּא אוֹמֵר ‘זְהִירוּת’
בִּשְׁבִילִי גָּשׁוּם,
זֶה מַרְגִּישׁ בְּדִיּוּק
נִרְדָּמִים עִם הַשִּׁיר שֶׁהַגֶּשֶׁם כּוֹתֵב
מֵלוֹדְיָה שֶׁל רוּחַ וּבָרָד מְחַלֵּל
חַם לָנוּ כָּאן בַּחֶדֶר הַזֶּה
מִי זוֹכֵר שֶׁהָיָה פַּעַם רַעַשׁ
פְּלִיאָה
שושנה ויג
עַכְשָׁו כְּמוֹ עֲלִיסָה בְּאֶרֶץ הַפְּלָאוֹת
אֲנִי רָצָה אַחֲרֵי אַרְנָב שֶׁאֵין לוֹ
זְמַן וּמְחוֹגֵי שְׁעוֹנִי מְתַקְתְּקִים
לְלֹא הֶרֶף
עוֹד מְעַט אֶפֹּל אִתְּךָ
מַטָּה
מַטָּה
מַטָּה
שֵׁשֶׁת אֲלָפִים קִילוֹמֶטְרִים
אֶל מֶרְכַּז כַּדּוּר הָאָרֶץ
שָׁם בַּבְּעֵרָה נִתְלַקֵּחַ
כְּמוֹ עַל מִטָּה שֶׁל אֵשׁ
עַד שֶׁלֹּא נֵדַע
עַד לְאָן מַגִּיעָה
הַפְּלִיאָה
