נועם שוורץ בועטת בתופי ענק בעוצמה בלתי מתפשרת, סביבה חברותיה הטובות. נועם ממהרת לאתגר הבא שניצב בפניה, השכמייה מעוטרת תחרה אורבנית מתנופפת ברוח. במימד אחר, היא לובשת טרנינג שחור. כאן בלייב הזהות שלה מתפרצת, במטא וורס אין משמעות לגיל, למידת גוף, גם לא למגדר. ההתרחשות הזו מתרחשת כאן ועכשיו, זה ההווה והביקוש למותגי אופנה וירטואלים ימשיך ויגדל והשוק צפוי להגיע לשווי של חמישים מיליארד דולר עד 2030 .
מאת: טלי דביר לבנת
Digital fashion by Placebo digital fashion house
רועי דרהי, בוגר המחלקה לעיצוב אופנה בשנקר המתגורר בשנים האחרונות בשטוקהולם ועובד שם כמעצב בחברת H&M ומייסד מותג האופנה הדיגיטלית .Placebo המותג Placebo להגדרתו של דהרי הינו חברת גשר לחברות גיימינג כמו גם חברות אופנה שרוצות לשלב תוכן של אופנה דיגיטלית, לדוג׳ מותגי אופנה שמבקשים להפיק תצוגת אופנה דיגיטלית במקום תצוגה פיזית. ״מטא פאשן זה עולם מרתק שמייצר אצל רבים מהתעשייה לצד העניין הרב גם חווית Fomo פחד מהחמצה ופיספוס לתפיסתי לא צריך להיות בפומו, אופנה פיזית תמשיך להתקיים עוד שנים רבות. מתרחש תהליך מהפנט שהעולמות מתחילים להתערבב, האפשרות ללבוש הכל נפתחת. רבים שואלים מה ההבדל בין סקין לאופנה? והתשובה הכנה היא לא יודע. לי כמעצב חשוב לשמר את השפה של אופנה, רוכסנים, כיסים, הפרטים, אני מאמין שהאנושות צברה כל כך הרבה ידע בעולם האופנה ואפשר לצמוח ממנו גם בעולם הוירטואלי.
חסרה לך שאין גירסה פיזית לבגדים שאתה מעצב?
למדתי אופנה וכיוצר השימוש בחומרים הוא ב- DNA שלי, לצד זה התפירה של בגד וירטואלי היא מאוד מסקרנת, להתחיל לחבר אבן אחרי אבן. יש בגדים שלוקח לי ולצוות שלי שבועות לייצר. זה היופי בעיני אני מדמה אופנה למוסיקה, כמו המסע השונה במוסיקה קלאסית ומוסיקה אלקטרונית. יש מקום לשתיהן והן עונות על צרכים שונים, הבגדים שלנו הם למרחב הווירטואלי שמאפשר הרבה חירויות. הבגדים במטא וורס הם ללא מגדר, ללא גיל, ללא מידה. במרחב הוירטואלי אין רלוונטיות לגוף שלך
שינוי על ציר זמן
מתרחש תהליך מרתק שלא קשור לאופנה וירטואלית אלא בעיקר עוסק בענייני זהות, שיח זהויות. החירות ללבוש זהות שונה בתכלית כל פעם, היום אני פיה מחר אני דרקון. הרי מהי אופנה? אופנה מאפשרת לנו ללבוש דמות. לצד החירות נפתח צוהר לשיתופי פעולה יוצאי דופן, המותגים הגדולים עובדים על פי תוכניות עסקיות ארוכות טווח ולרוב לא נכון להם לשנות תפיסה במיידי, לגייס ממדלי תלת מיימד ומתפתחים, ועל בסיס זה נוצר יתרון וחיבורים חדשים בין המותגים הגדולים לבין מעצבים חדשים, הבסיס לתרבות הקרוסים. בתי אופנה שמחליפים בין מעצבים לקולקציה אחת לדוגמא ורסאצ’ה עם קים ג׳ונס. חווית המשתמש במטא פאשן נשארה זהה לאופנה הפיזית, אופנה תמיד מכרה פנטזיה והחוויה רק הועצמה ובמרחב הוירטואלי נפתח
צוהר לאסקפיזם של ממש. כמעצב חלק מהגדרת התפקיד שלי היא להיות אופטימי, אבל במבט מפוקח המציאות לא אחת משעממת. בתצוגה שלנו בקורנית פאשן וויק לוס אנג’לס שילבנו בפסקול ציטוטים בקולו של ההיסטוריון פרופ׳ יובל נוח הררי שמדברים את
השיח הזה. אנחנו למעשה מאפשרים ללקוחות לייצר מרחבים אחרים, תלבשו מה שאתם בוחרים, אש, מים הגבולות נפתחו, גם גבולות התודעה במרחב הוירטואלי נפרצו, אנו לא כפופים לנורמות חברתיות שהמציאות יצרה.
Digital fashion by Placebo digital fashion house
מטא פאשן זה עולם מרתק שמייצר אצל רבים מהתעשייה לצד העניין הרב גם חווית Fomo פחד מהחמצה ופיספוס, לתפיסתי לא צריך להיות בפומו, אופנה פיזית תמשיך להתקיים עוד שנים רבות. מתרחש תהליך מהפנט שהעולמות מתחילים להתערבב, האפשרות ללבוש הכל נפתחת״
בתהליך היצירה במרחב הוירטואלי, לא חסר הפידבק מלקוחות, המפגש עם הפיזי?
אני חווה פידבק כל הזמן, רק אחר. המפגשים עם לקוחות נוצרים בעיקר ברשתות החברתיות כשאני מפרסם דגמים וחלקם הופכים
לויראליים- עבורי זה פידבק אדיר. החירות של אי קיום פיזי מאפשרת תגובות לא רק מהסביבה הקרובה גיאוגרפית / תרבותית אלא מכל העולם: מצרים, גרמניה, לבנון. לואי ויטון ב 2016- חבר ל- League of Legends ויצר קולקציה משותפת למרחב הוירטואלי. זה היה מהלך אמיץ בעיני, מהלך חלוצי זה גרם לי כמעצב להעריך אותם כפורצי דרך שמאמצים חדשנות. היום יש גלים שונים שאני פחות מחובר אליהם לדוגמא כל השיח ב- NFT יש לי דיעה ביקורתית
זה היופי בעיני אני מדמה אופנה למוסיקה, כמו המסע השונה במוסיקה קלאסית ומוסיקה אלקטרונית. יש מקום לשתיהן והן עונות על צרכים שונים, הבגדים שלנו הם למרחב הווירטואלי שמאפשר הרבה חירויות. הבגדים במטא וורס הם ללא מגדר, ללא גיל, ללא מידה.
במרחב הוירטואלי אין רלוונטיות לגוף שלך.
לצד חשיבה מקבלת ומכילה. במקום שהבסיס הוא רק כספי, מניע של כסף בלבד קשה לי בעיקר מכיוון שאנו חיים בעידן של שקיפות, הכל שקוף, הכל פתוח. יש גם סוגיות משפטיות שיש לתת עליהן את הדעת ולבסס חוקי יסוד על מנת שכחברה של אנשים לא נפגע אחד בשני ולא נרמוס זה את זה. בני אדם להבנתי צריכים את הגבולות ואת ביסוס החוקים איך עובדים במרחב הוירטואלי. לדוגמא לאחרונה נמכרה יצירה של דמות מצויירת לובשת בגדי מותג אופנה, היה פה שימוש בזכויות יוצרים, האם במרחב הוירטואלי זה חוקי? מותר להשתמש ביצירות של אחרים בכדי להרוויח כסף? אלו שאלות שנשאלות עכשיו וכל פעם מתבסס כלל נוסף בכדי לאפשר שיח נכון יותר במרחב הוירטואלי. לשאלה מה חשב על קריירת הדוגמנות החדשה של מארק צוקרברג מייסד פייסבוק שפרסם סרט ערוך ובו הוא מחליף מגוון בגדים ופרטי אופנה ענה דהרי ״מבחינתי יש בדרך הדורסנית של חברות טכנולוגיה בעיה שזוכה לביקורת רבה ברשתות החברתיות, אפילו הרצון לקחת בעלות על מיימד המטא, המהלך בו בחרו בפייסבוק לשנות את שם התאגיד למטא עורר הרבה כעס
מהמקום שאי אפשר לקחת בעלות במרחב הוירטואלי. לעניין הסרטון? בעיני לא הייתה בו תצוגת תכלית אמיתית אלא רק סרטון ערוך של הצהרת כוונות, אצלי במותג אני מאוד נזהר לא להראות את מה שאנחנו לא יכולים להבטיח, דברים שלא תמיד יכולים לעמוד בהם.״
Photography by Sapir Anaki