זה בהחלט היה הישג מרשים. “לא בכל בוקר קמים עם פסיקה כזו, שיש בה כדי להשפיע על חייהם של אנשים כה רבים ושלמעשה מרחיבה את מעגל הצדק”, מספרת פלסנר. תחום דיני המשפחה הוא תחום בו נעשה לא פעם מאמץ להגיע להסכם בכל שלב משלבי ניהול התיק ובמקרים רבים לא מגיעים כלל לפסק דין. הגעה לפסק דין שמהווה מהפיכה של ממש היא אירוע די נדיר.
וכך, משך מספר שנים הוגשו אינספור תביעות להפחתת מזונות ע”י אבות שחשו שהם משלמים מזונות גבוהים מדי. הם הגיעו להסכמים או שעניינם הסתיים בפסק דין לפני שביהמ”ש העליון החיל את השיוויון בתיקי המזונות של קטינים וכך נגרם להם עוול וחוסר צדק. בשנים האחרונות, היתה הקלה בפסיקה של ביהמ”ש בדרישות הסף להפחתת המזונות. היה קל יותר להגיש תביעות הפחתה של מזונות ולהצליח. כמובן שכל מקרה לגופו, אך היו לא מעט מקרים בהם התאפשר השינוי. אבות נדרשו לעמוד ברף נמוך יותר, להוכיח שינוי נסיבות עובדתי קל על מנת שביהמ”ש יפחית את המזונות שהם שילמו.
לאחרונה, בחודש ינואר 2021 , ניתן פסק דין חדש ע”י ביהמ”ש העליון שהעלה שוב את הרף הנדרש. פסק הדין הזה מהווה ‘מכה’ קשה לאבות הגרושים, שיתקשו להפחית את המזונות שהם משלמים. האם יש בכך צדק? האם כך יוחל השיוויון? ממילא ברור, כי פסיקה זו תוביל לתוצאה בה השיוויון והצדק ייסוגו מפני שיקולים אחרים – עקרון סופיות הדיון, אינטרס ההסתמכות, הצפת ביהמ”ש בתביעות אינספור להפחתת המזונות ועוד שיקולים אחרים.