שיחה עם אילן בז׳ה ראש מחלקת עיצוב אופנה בשנקר, על אופנה, עשייה ותעוזה.
האופנה הישראלית היא כבר עובדה קיימת, חיה ובועטת, עוד ועוד מעצבים צעירים עושים את זה בעולם ובתי הספר לעיצוב אופנה נאלצים לסנן מועמדים מפאת
עומס הביקוש.שנקר, אחד מבתי הספר המובילים בתחום עיצוב האופנה לא רק בארץ, הוא מבוקש על ידי סטודנטים מהעולם כולו.
בית הספר להנדסה ועיצוב “שנקר” הוקם ב-1970 כמכללה לטכנולוגיה של אופנה וטקסטיל על מנת להכשיר כוח אדם אקדמי מיו מן לתעשייה הישראלית.
ב-1994 כאשר קיבלה לאה פרץ לידיה את ראשות מחלקת האופנה, בוגרת תואר שני בתולדות האמנות, שינתה את דגש הלימודים מהצד הטכנולוגי לכיוון אמנותי והומאני. מאז ועד היום גידלה שנקר דורות של מעצבי אופנה בעלי יכולות ביטוי ייחודיות ופורצות דרך המעצבים עבור מגוון רחב של של בני אדם ותוך מתן הזדמנויות לשוויון אמיתי.
כאשר קיבל לידיו המקצועיות אילן בז’ה את ניהול המחלקה ביולי 2019, הייתה כבר זו אחת
הנחשבות בעולם.הישגיה של המחלקה, תכנית הלימודים הייחודית שהיא מציעה והשתלבותם של בוגריה בצמרת התעשייה הבינלאומית, הציבו אותה במקום ה-6 בין המוסדות האקדמיים המובילים בעולם לעיצוב אופנה בדירוג של המגזין הבינלאומי היוקרתי Business of Fashion לשנת 2017
מדי שנה קוטפת המחלקה תארים יוקרתיים, בהם: בחירתה לאחת מהמחלקות הטובות בעולם של מגזין BoF לשנת 2019, בחירתה למקום ה-11 בין בתי הספר הטובים בעולם, בדירוג של אתר האופנה הבינלאומי המוביל “Fashionista” כמו גם כיכובה ברשימת “50 בתי הספר המובילים בעולם לאופנה, שגובשה על ידי ארגון הגג הבינלאומי של בתי הספר לעיצוב (FS).
אילן בז’ה היה בין מתמודדים רבים לקבלת המשרה הנחשקת. החיבור שלו לעולם האופנה התחיל אי שם בשנות השמונים כנער מתבגר שהתאהב בתחום, המשיך כתחביב, הפך למקצוע ועכשיו עובר לצד האקדמי שנותן לו זווית ראייה חדשה למילה “אופנה” דרך מחקר ופיתוח הכלים החינוכיים עבור מעצבי האופנה הבאים.
הוא סיים בהצטיינות לימודי עיצוב אופנה בשנקר (1995) והחל לעבוד במותגי האופנה המובילים בישראל: תחילה בחברת “בגיר”, שם עיצב את אופנת הקז’ואל, לאחר מכן מונה לקניין ולמעצב הראשי של מחלקת בגדי הגברים של רשת Golf&Co, לאחר מכן כיהן כמנהל המסחרי של הרשתות Golf’Polgat’ Max Moretti shoes and bags ו – Sprint. בשנת 2008 מונה בז’ה למנכ”ל רשת Tag Woman וב-2011 מונה לסמנכ”ל הסחר והאופנה של קבוצת H&O.
אחרי שלושה עשורים בתעשייה עם יום אחד קבוע כל שבוע כמרצה, שהיה גם היום הכי מאושר עבורו בשבוע, החליט בז’ה להפוך את כל חייו ולעבור לחלוטין לצד המחנך. כיום בז’ה מופקד על הצד הקריאטיבי בחברה לצד היותו מרצה בכיר ומנהל המחלקה לעיצוב אופנה בשנקר.
חובת ההוכחה עליו אבל על פי הקולגות זו ללא ספק בחירה מצוינת וטבעית. מדובר ב-240 סטודנטים ו-60 אנשי צוות אשר עליו להוביל אל עבר חזונו החדש.
מה מייחד את שנקר ואת המחלקה לאופנה בפרט?
בראש ובראשונה צוות המרצים, שכל אחד מומחה ומוביל בתחומו בארץ וחלקו אף משתתף בתערוכות עולמיות ומלמד במקביל באקדמיות בינלאומיות. כמו כן מגוון פרויקטים המעשיר את הסטודנט כמעט בכל היבט של עולם האופנה, מלאכות מסורתיות שנלמדות לצד טכנולוגיות חדשות, חיבור בין עולם האמנות, ההיסטוריה, האופנה והתעשייה היוצרים יחד נכס אנושי של מרצים וסטודנטים השואפים יחדיו למצוינות ללא פשרות. וכמובן קשרים עם אקדמיות בחו”ל והבאת מרצים בינלאומיים כחלק ממסלול פרויקט הגמר חושפת את המחלקה בעולם האקדמי באירופה ובארה”ב.
מהו האתגר הכי גדול עבורך כמנהל?
זוהי תקופה של שינויים חברתיים, אקלימיים, טכנולוגיים, שמשפיעים על תרבות, עיצוב ואופנה.
אני שמח להיות נוכח באקדמיה סביב שינויים אלה ולעבוד בסביבה משתנה שחושבת על עתיד
הדור והחינוך.לחנך דורות של מעצבים זוהי אחריות גדולה שתשפיע על הענף הישראלי מהו החזון הפדגוגי שלך?
החזון הינו תהליך שאנו עוברים יחד עם השינויים החברתיים, התרבותיים והאקדמיים. יש כמה נושאים ברורים שעלינו לחזק כמו לדוגמא: כניסת הטכנולוגיה לתחום העיצוב בכלל ולעיצוב אופנה בפרט, קשר עם תעשיית האופנה מול תעשיות הטכנולוגיה. ויש שאלות שאנחנו מתעסקים בהם כדי לבנות את התוכנית של השנים הבאות לדוגמא: תפקיד מעצב האופנה לעשור הבא, תפקיד החינוך. אין לי ספק שהאקדמיה חייבת לתת כלים מסורתיים, לחשוף את התלמידים לעולמות שהם לא מכירים לצד דחיפה ליצירתיות ודמיון עם אומץ רב.
מה צופן העתיד בתחום האופנה וכיצד זה עומד להשפיע על האג’נדה הניהולית שלך?
בעתיד נראה יותר ויותר עבודה בצוותים עם שילוב של מיומניות, גמישות מחשבתית ויצירתית, מחקר מעמיק שיוביל לחדשנות טכנית, טכנולוגית ויצירתית. שילוב של ערכים חברתיים לצד מהירות תגובה, הכרת חומרים מסורתיים מול חדשים ועוד. כל אלה הם חלק מתוכנית הלימודים המתפתחת ומיושמים דרך פרויקטים אשר הסטודנטים יגישו במהלך לימודיהם.
מהו תהליך המיון ללימודי עיצוב אופנה בשנקר?
ישנו תהליך מאוד ברור ואקדמי של מבחני קבלה שכוללים מבחני רישום וציור בצבע, תרגיל בעיצוב אופנה, ראיון אישי ותיק עבודות.
כיצד אתה תופס את מודל היופי המשתנה וההשפעה שלו על המעצבים הצעירים?
כאחד שעבד כמעצב, קניין, מנהל מסחרי וקריאייטיב דיירקטור עם עשרות מותגים שפונים לקהל הרחב, השיח עם קהל לקוחות מגוון הוא הכרחי ובעיניי גם מעניין, זה מייצר מעצבים גמישים יותר, ואני שמח שזה קורה בתקופה שאנו מלמדים בה את הדור הבא של מעצבי האופנה. אין לי ספק שהם יצאו מעצבים טובים ופתוחים יותר לעולם האמיתי.
לאחר 30 שנות ניסיון בשטח, איך אתה רואה את החיבור בין החופש האמנותי והיצירתי שמאפשרת האקדמיה לבין התעשייה עצמה?
זה החלק הקל… דווקא משום שהצלחתי לחבר בין כל העולמות, אני מאמין שקשר בין תעשייה לאקדמיה הוא הכרחי, דווקא בתקופה שלתעשייה קשה, האקדמיה יכולה להביא חידושים, חשיבה מחדש, רעיונות ושיתופי פעולה בין הדור החדש לבין בכירי התעשייה.
אילו שיתופי פעולה עומדים על הפרק בשנה הקרובה?
לשמחתי, מותגים, חברות אופנה וחברות טכנולוגיה פונים אלינו לייצר שיתופי פעולה כבר לסמסטר הבא. בין השאר: חברות אופנה מסחריות, עמותות בעלות אג’נדה חברתית של קיימות ואקלים, מותג בינלאומי, ועוד ועוד.
בשבוע האופנה אנחנו בשיתוף פעולה מושלם עם מותג converse – שיצר את קהילת האמנים הצעירים converse_x שגם יציגו את מערכות הלבוש המעוצבות ממגוון הפרויקטים של
שנים ב’ ו-ג’.
כמו אבא גאה אילן בז’ה נהנה לספר על
הצלחותיהם של תלמידיו בתחרויות עולמיות וזכיה בפרסים רבים כגון: Redress – “זוהי תחרות יוקרתית שמתקיימת בהונג קונג ומבוססת על ערכי הקיימות. מתקבלים אליה 15 סטודנטים בלבד מכל העולם כאשר שתיים מהם הגיעו משנקר. אחת זוכה פרס “בחירת הקהל” והשנייה בפרס VF. גם בתחרות שהתקיימה בפרנקפורט ליוצרים צעירים סטודנטים שלנו זכו במקום הראשון, השני והשלישי!”
אופנה הוא תחום גלובלי ובשנקר היטיבו להבין זאת ולבסס קשרים משמעותיים על מנת ליצור הכרה בעולם שתפתח צוהר עבור הסטודנטים להצלחות רבות מעבר לים. חילופי סטודנטים מכל העולם, פרסים, תצוגות, פרויקטים ייחודיים ושיתופי פעולה ללא ספק מציבים את שנקר כמובילה בתחום עיצוב האופנה. אך עם כל התארים והציונים הגבוהים מטרת העל היא לעודד לביטוי אישי, מקורי ויצירתי בן זמננו. להיות רגישים לכל השינויים וההתפתחויות סביב, ועם זאת להכיר את המורשת התרבותית המקומית והבינלאומית. זוהי למידה אין סופית ומשתנה מרגע לרגע.
השינוי הזה לתפיסתו הוא הדרגתי וארוך: “הצלחה היא תהליך, זאת ממש מהפכה וקל זה לא, אבל הנכדים שלנו יוולדו לעולם שבו לכל אחד יהיה מקום”.
חלוציות מהווה את סימן ההיכר של שבוע האופנה תל אביב שהיה הראשון בעולם שמוביל בפרונט את שינוי מודל היופי. אין בכל העולם שבוע שבו ישנה תצוגה שכל כולה על טהרת הפלאסייז או תצוגה שלמה של מבוגרות. זאת האג’נדה אותה מקדם מוטי רייפ בשנים האחרונות, השינוי הזה לתפיסתו הוא הדרגתי וארוך: “הצלחה היא תהליך, זאת ממש מהפכה וקל זה לא, אבל הנכדים שלנו יוולדו לעולם שבו לכל אחד יהיה מקום”.
מוטי רייפ עובד בתעשייה מעל שלושה עשורים כשלצידו נשים יפייפיות מבפנים ומבחוץ. רובן לא שלמות עם עצמן ובמאבק תמידי להתאים למודל לא הגיוני של כמה שיותר רזה, גבוהה, חלקה, סימטרית וכו’, “המודל הזה מזיק ומעכב את שיחרורן של הנשים אל חיים איכותיים, מאושרים ושיוויוניים. נשים התרגלו ששופטים אותן על פי מראה, כאשר תכונות משמעותיות הרבה יותר, כדוגמת כנות, אינטליגנציה, כישרון ואותנטיות נדחקות לשוליים. אבל שם נמצא היופי האמיתי והוא מאוד מגוון”.
רייפ פועל מתוך שליחות אמיתית והבין היטב שמי שמכתיב את מודל היופי היא תעשיית האופנה אליה הוא משתייך. לכן החליט להיות מושקע במאבק הכל כך חשוב שישחרר את ההבנייה החולנית הזאת, מבפנים.
………………………………
לא אחת הופנתה לרייפ ביקורת על תפיסתו, ביקורות יכולות להרוס חיים ובוודאי קריירות של אנשים אבל מוטי קורץ מהסוג שרואה כל ביקורת כמו גם כל כישלון כהזדמנות להתפתח ולהתבגר. ביקורות לא ענייניות כמו רוב אלו שהופנו אליו לא עצרו מבעדו להיאבק על האג’נדות החשובות לו. הוא פה כדי להישאר ולהשאיר חותם ושום ביקורת לא תעצור אותו. משבר הוא הזדמנות וכנראה גם צלצול גואל מהיכן שהוא לא צריך להיות.
………………………………
מוטי רייפ – ורסטיליות הלכה למעשה: בתחום הציבורי הוא חבר מועצת העיר תל אביב, נשיא עמותת רוח נשית, יו”ר “קרן אימהות” ע”ש פינצ’י מור המסייעת לאימהות חד הוריות, תומך בעמותה “הופכות את היוצרות”. בתחום המקצועי הוא מפיק, במאי ויזם. אפילו שימש בעבר כקונסול תרבות בלוס אנג’לס אבל בעיקר מוביל את שבוע האופנה אותו הוא מנהל ביד בוטחת מאז 2011 מה שמחבר את שלל הכובעים הוא מוטי רייפ האדם רודף כנות, הגינות, מוסר, יודע להוציא מאנשים את הטוב שלהם ולראות את האדם שעומד מולו בלי שיפוטיות. מאמין שלכל אחד יש את המקום שלו והיופי שלו. כמו שלכל אחד יש את ה”חבילה” שלו והרגישויות שלו. דוגל בחמלה והכרת הטוב. את המסרים הללו רייפ מבקש להעביר בכל דרך שתראה לו נכונה אם זה דרך תצוגה, תערוכה, סרט, גם מופע אופראי בא בחשבון. מבחינתו אין גבול, זהו הטריגר לכל העשייה וכמילות השיר המוכר שכאילו מתנגן ברקע: ״וזוהי רק ההתחלה לה לה לה…״
רייפ (55), כבש את תל אביב בגיל 23 כדוגמן צעיר שרק עבר מחיפה לעיר האפשרויות הגדולות.
ב-1989 החל לארגן תצוגות בהתחלה עם זוגתו פינצ’י מור, הקשר הזוגי המתוקשר בין השניים תרם מאוד לעסקים והצמד הפיק עשרות תצוגות מדי חודש.
רייפ התבלט בייחודו כשביקש מאז ומתמיד להעניק אינטרפרטציה משמעותית להפקות האופנה שביים.
ב-1995 היה כבר חתום על הפקת תצוגות ענק ובין בשנים 1996-2003 זכה להפיק את טקס בחירת מלכות היופי. כמו כן הצטרף כשותף בסוכנות הדוגמניות ״לוק״ וגייס אליה דוגמניות עם האקס פקטור כמו שרק הוא יודע לאתר. בר רפאלי, לינור אברג׳יל, אילנית לוי, גל גדות ומירי בוהדנה הן רק קומץ מבין רבות שחוללו יחד איתו את המהפכה הקוראת לקידומן של הנשים.
לא אחת הופנתה לרייפ ביקורת על תפיסתו, ביקורות יכולות להרוס חיים ובוודאי קריירות של אנשים אבל מוטי קורץ מהסוג שרואה כל ביקורת כמו גם כל כישלון כהזדמנות להתפתח ולהתבגר. ביקורות לא ענייניות כמו רוב אלו שהופנו אליו לא עצרו מבעדו להיאבק על האג’נדות החשובות לו. הוא פה כדי להישאר ולהשאיר חותם ושום ביקורת לא תעצור אותו. משבר הוא הזדמנות וכנראה גם צלצול גואל מהיכן שהוא לא צריך להיות. “אני לא מצטער על שום דבר שעשיתי. מכל דבר למדתי. אני אוהב ללמוד מטעויות ולתקן. מי שלא עושה לא טועה אבל העשייה חשובה לי ואני יודע לתקן את הטעויות ולהשתנות תוך כדי הדרך. זה חלק מהיופי, להתגבר, להתפתח ולצמוח. זה היופי של הגיל וזה מה שאנשים מפספסים”.
עם תהליך ההתבגרות שעבר בחייו המקצועיים פסק רייפ מלשתף בחייו הפרטיים. מי שהיה פרובוקטור תקשורתי, מאהבן של ידועניות רבות וכוכב במדורי הרכילות, הפך עם הזמן לאדם נינוח ובעיקר שלם יותר עם עצמו.
התובנות שלך עמוקות, רק מי שעבר בעצמו תהליך משמעותי מסוגל לשתף בכזה להט את שאר העולם כמו שיתוף בנס שהתרחש
כמובן. עד גיל 40 לא הורדתי חולצה בים. לא אהבתי את עצמי ואת הגוף שלי עברתי תהליך ולמדתי לקבל את עצמי כמו שאני ובעיקר הבנתי שהכל קישקוש: אושר אמיתי לא תלוי במידות, בצבע, או בגובה הוא גם לא תלוי בכמה כסף יש לך. אושר אמיתי מתחיל כשאתה אוהב את עצמך כמו שאתה.
בתקופה הממושכת שחי בלוס אנג׳לס התחבר מחדש לשורשים שלו והגדיר עצמו – יהודי גאה. פעל נמרצות לשים את התרבות הישראלית על המפה וגם עם חזרתו לארץ, השליחות לדברר את ישראל בעולם בהקשרים חיוביים בערה בו ובוערת עד היום.
המוטיבציה לקבל על עצמו את החזרתה של עטרת האופנה ליושנה הגיעה קודם כל במטרה לקדם את מעמדה של מדינת ישראל.
השנים היפות של שבוע האופנה היו בין בשנים 1968-1983 משכו אלינו עיתונאי אופנה מובילים מכל העולם ושיבחו את היצירתיות ‘העולה מן המדבר’.
מדוע חיכית כל כך הרבה שנים כדי להחזיר את מותג “שבוע האופנה” אל המסלול?
הספקתי להשתתף בתצוגה האחרונה של שבוע האופנה שהתקיימה ב-1986 כדוגמן צעיר. לאורך השנים חלמתי על האפשרות לקיים את שבוע האופנה מחדש מספר פעמים אבל זה לא צלח מסיבות שונות, בעיקר היה קשה לגייס כסף. גם בשנת 2011, השנה בה חזר להתקיים שבוע האופנה בתל אביב בהצלחה גדולה, רבים ניבו לו כישלון. בדקתי היטב את התנאים בשטח ורק כשידעתי בוודאות שאצליח להביא לארץ עיתונאים מובילים מכל העולם, קפצתי למים העמוקים והסוערים הללו תוך תשוקה אמיתית לצלוח את האתגר. הלכתי עד הסוף.
……………………………………..
רייפ פועל מתוך שליחות אמיתית והבין היטב שמי שמכתיב את מודל היופי היא תעשיית האופנה אליה הוא משתייך. לכן החליט להיות מושקע במאבק הכל כך חשוב שישחרר את ההבנייה החולנית הזאת, מבפנים.
…………………………………….
שבוע האופנה בתל אביב הוכתר כהצלחה בינלאומית. השדה גדל פה עבור עוד ועוד מעצבים ותעשיינים הודות לעקשנות ואמונה שכל כך מאפיינים את פורצי הדרך.
היום כאמור, רייפ בעיקר מנסה ליישר קו עם המגמה העולמית המשתנה. דוגמניות רזות, גבוהות וצעירות הן רק חלק ממגוון רחב של נשים יפות ואידיאל היופי הוא כבר מזמן לא נחלתן הבלעדית.
……………………………………
זהו, נגמרה הפנטזיה! הודות למאבק Metoo נשים לא צריכות לשתוק יותר והן גם לא שותקות. יותר ויותר נשים מבינות שאם אין דוגמניות במידות שלהן אז הן פשוט לא יקנו. הן רוצות למצוא את עצמן בתוך הסיטואציה ולא להתבונן מהצד. החברות הגדולות מתחילות להבין שזו לא רק מהפכה חברתית חשובה אלא גם מודל כלכלי נחוץ. אין ייצוג אז לא נקנה
…………………………………..
מהם היעדים שלך כמפיק שבוע האופנה?
“זה התחיל מהצורך בהסברה חיובית דרך עולם האופנה, אז הלכתי על זה כאמור רק כשהבנתי שאני מסוגל להביא תקשורת בינלאומית, זה המשיך מתוך מטרה לעודד את התעשייה הישראלית והיום התווספה המטרה: לעדכן את אידיאל היופי ו”האידיאל” הוא שאין אידיאל”.
המגמה הזאת באמת ריאלית או שמדובר במהלך יח”צני?
“זהו, נגמרה הפנטזיה! הודות למאבק Metoo נשים לא צריכות לשתוק יותר והן גם לא שותקות. יותר ויותר נשים מבינות שאם אין דוגמניות במידות שלהן אז הן פשוט לא יקנו. הן רוצות למצוא את עצמן בתוך הסיטואציה ולא להתבונן מהצד. החברות הגדולות מתחילות להבין שזו לא רק מהפכה חברתית חשובה אלא גם מודל כלכלי נחוץ. אין ייצוג אז לא נקנה”.
שבוע האופנה של תל אביב היא הפקה שאפתנית שמצליחה להתקיים בעיקר בזכות הלהט של העומד בראש. “אם לא הייתי מאמין בזה לא הייתי נלחם על זה”. היום הוא יכול לומר בגאווה שעוד ועוד מעצבים ישראלים כובשים את העולם ושהתעשייה, המסחר והטכנולוגיה שלנו מפותחים בהרבה ממה שהיו לפני שהתחלנו לעבוד.
אין סיבה שלא נהיה על המפה, יש פה כל מה שצריך כדי שנוכל לפרוח”.
מהם הקריטריונים לדוגמנית? על פי שינוי הגדרת אידיאל היופי כל אחת יכולה.
לא כל אחת יכולה להיות דוגמנית. צריך לדעת להציג את הבגד ולא כל אחת יודעת לעשות את זה. דרושה נוכחות, כריזמה ואיזושהי הקרנה פנימית. לא כל מי שחושב שיש לו קול יפה יכול להיות זמר ולא כל מי שרוצה לרקוד יהיה רקדן. זה בהחלט מקצוע.
איך פותחים את השורות?
נטע ברזילי עשתה את שלה בתצוגה של בננהוט ונתנה הרבה מאוד כח לנשים בכל מידה, מבנה גוף, גיל ודת לבוא ולהיבחן. מודעה אחת באינסטגרם על האודישנים לשבוע האופנה 2020 סחפה אלפים להיבחן.
מה לגבי האידיאל הגברי? האם השיח הזה קיים?
אידיאל יופי גברי זה משהו שתרבותית פחות דובר בו. זה פחות מעניין אותי, מודה. גבר יכול להיות עם כרס, שערות בגב ואף אחד לא יעיר לו. ובכל זאת בשבוע האופנה חשוב לנו לתת ייצוג לגברים דתיים, ערבים, נכים ועוד. המטרה היא שכל אחד יוכל למצוא את עצמו, נשים וגברים. שיהיה ייצוג לכולם.
האם נראה בחנויות מידות ועיצובים שמתאימים לכל מידה ומבנה גוף?
ההיצע בחנויות פחות ממה שהיינו מצפים. אבל השינוי הוא תהליך ומעצבים בהחלט הוציאו ליין של מידות שלא היה ניתן למצוא בקלות. אמנם בכמויות קטנות אבל זו התחלה חברים.
דבר העורכת | טלי דביר לבנת | מגזין שבוע האופנה 2022
תעתוע, ספק, שאילת שאלות.
העולם עובר תהליך מרתק ועולם האופנה איתו. א-מגדריות במטא וורס והתפיסה המופשטת של המרחב הוירטואלי והחירויות שהוא מביא איתו מעוררים עניין רב.
השינוי שמתרחש לנגד עיננו מהווה מהפכה של ממש, במטא וורס אין משמעות לגיל, למידת גוף, גם לא למגדר. ההתרחשות הזו מתרחשת כאן ועכשיו, זה ההווה והביקוש למותגי אופנה וירטואלים ימשיך ויגדל והשוק צפוי להגיע לשווי של חמישים מיליארד דולר עד 2030.
מתרחש תהליך שלא קשור לאופנה וירטואלית אלא בעיקר עוסק בענייני זהות, שיח זהויות. החירות ללבוש זהות שונה בתכלית כל פעם. הרי מהי אופנה? אופנה מאפשרת לנו ללבוש דמות.
בראיון למגזין משתף רועי דרהי, מייסד מותג האופנה הדיגיטלית Placebo שהציג את קולקציית ההוט קוטור הוירטואלית הראשונה שלו בשבוע האופנה קורנית LA על יצירה ועיצוב אופנה במטא וורס.
קיימות כערך. קיימות כדרך חיים.
עולם האופנה והטקסטיל הוא המזהם השני בעולם אחרי הנפט. תעשיית הבגדים אחראית לעשרים אחוז מזיהום המים ולעשר אחוז מפליטות החנקן הדו חמצני; קילוגרם אחד של בגדים מייצר 28 ק”ג של גזי חממה, ורבע מהכימיקלים שמיוצרים בעולם נועדו לענף הטקסטיל. זוהי תעשייה מזהמת ומנצלת שמרחיבה את הפערים הכלכליים לממדים חסרי תקדים ותוביל אותנו לקריסה אקולוגית בלתי נמנעת אם לא נתעשת בהקדם.
רונן סמואל מנכ”ל החברה ועמר קולקה סמנכ”ל השיווק משתפים בראיון לנועה רבן במגזין כיצד הפכו תהליכים אנלוגיים ארוכים ומזהמים לדיגיטליים, קצרים, יעילים וברי קיימא. החירות שקורנית מאפשרת למעצבות.ים להדפיס דיגיטלית להבדיל מייצור כמויות ענק בעולם הישן היא בשורה של ממש שצפויה לאפשר מלבד רווח אקולוגי סביבתי גם חירות עיצובית ומגוון יצירות שיתכן שלא היו רואות אור אלמלא הטכנולוגיה ועל תצוגת התכלית המרשימה בשבוע האופנה קורנית LA שהיה חגיגה של יצירתיות.
ברוכות.ים הבאות.ים למחר
טלי דביר-לבנת
קורונה.
שבוע האופנה 2020 היה מאירועי התרבות הראשונים בישראל שנדחה בשל הקורונה, הבמות כבר נבנו, הדגמים נתפרו, הכרטיסים נשלחו ו… נגיף עולמי עצר את הזמן. לכולנו. אט, אט התחילה שגרת סגרים וחיים לצד מגפה מזום לזום.
היצירתיות פגשה אותנו בחשיבה על איך ואם בכלל יראה שבוע האופנה ת״א 2021 ולאחר חשיבה נולד שת״פ ייחודי עם קורנית דיגיטל, רשת 13 ומוז״א- מוזיאון א״י בת״א ונרקם שבוע האופנה שנפתח בימים אלו ויזכה לחשיפה אדירה בטלוויזיה ובדיגיטל.
למעלה מ-40 מעצבי אופנה ישראלים מובילים יקחו חלק בשבוע האופנה בהם דורין פרנקפורט, ויוי בלאיש, טובה’לה, דרור קונטנטו, ששון קדם, אלון ליבנה, שי שלום, רונן חן, אלמביקה, משכית, בננהוט של נטע אלחימסטר ונועה בני, עידן לרוס, שחר אבנט, שלומית אזרד ועוד, כולם יציגו בשטחים הפתוחים של המוזיאון ובאולמות התצוגה המרהיבים.
קיימות כערך.
קיימות כדרך חיים.
עולם האופנה והטקסטיל הוא מזהם השני בעולם אחרי הנפט. תעשיית הבגדים אחראית לעשרים אחוז מזיהום המים ולעשר אחוז מפליטות החנקן הדו חמצני; קילוגרם אחד של בגדים מייצר 28 ק”ג של גזי חממה, ורבע מהכימיקלים שמיוצרים בעולם נועדו לענף הטקסטיל. זוהי תעשייה מזהמת ומנצלת שמרחיבה את הפערים הכלכליים לממדים חסרי תקדים ותוביל אותנו לקריסה אקולוגית בלתי נמנעת אם לא נתעשת בהקדם.
רונן סמואל מנכ”ל החברה ועמר קולקה סמנכ”ל השיווק מסבירים בראיון לנועה רבן במגזין כיצד הפכו תהליכים אנאלוגיים ארוכים ומזהמים לדיגיטליים, קצרים, יעילים וברי קיימא. החירות שקורנית מאפשרת למעצבות.ים להדפיס דיגיטלית להבדיל מייצור כמויות ענק בעולם הישן היא בשורה של ממש שצפויה לאפשר מלבד רווח אקולוגי סביבתי גם חירות עיצובית ומגוון יצירות שיתכן שלא היו רואות אור אלמלא הטכנולוגיה.
ברוכות.ים הבאות.ים למחר
טלי דביר-לבנת