ישעיהו שמיר, אמן ישראלי בעל סטודיו לעיצוב בהוד השרון.
האמנות הינה חלק אינטגרלי מאישיותו. עיסוקו העיקרי הוא עיצוב דקורציות, פרסום בחוברות, איורי ספרים והרבה בפרסום חוצות ולוחות שנה. החיבור ליצירה גרם לכך שכל עבודה בתחומים הללו גרמה לו עונג רב וכיף גדול בעשיה שלה דבר שגם השפיע על הציור והפיסול שיצר במקביל בסטודיו שלו.
מאת: איריס אלביק
בכל פעם שיוצר ציור או פיסול, פוגש במחשבות שעוזרות לו להתחיל את העבודה הבאה, שאת ההתחלה שלה יודע אך ממש לא יודע איך תתפתח – הסקרנות ותהליך היצירה הם שנותנים לו את הדרייב, החשק והסקרנות להתחיל ולגלות מה יתפתח ויצא ממנה, כמובן שתוך כדי עשייתה הוא כבר חושב על דברים שנותנים לו את החשק להתחיל אחרי זה את העבודה הבאה. השרשרת והקשרים הללו גורמים לו כל הזמן להתרגש ולהתחיל את היום הבא.
איך הכל התחיל?
״את העיסוק שלי באמנות התחלתי בעצם מאז שאני זוכר את עצמי, משחר ילדותי בגן הילדים, היום אני כבר סבא לנכדים. היצירה הינה חלק אינטגרלי מהאישיות שלי, תמיד יצרתי, גם בזמני הפנוי וגם לפרנסת המשפחה כעיסוק בעיצוב דקורציות, פרסום בחוברות, איורי ספרים והרבה בפרסום חוצות ולוחות שנה. החיבור ליצירה גרם לכך שכל בקשת עבודה בתחומים הללו גרמה לי עונג רב וכיף גדול בעשיה שלה וכמובן שזה גם השפיע על הציור והפיסול שיצרתי במקביל בסטודיו שלי.״
כל דבר שיצר ישעיהו, נתן לו אתגר נוסף שאותו ניסה לייצר בעבודה הבאה. המילה שהוא מחובר אליה הינה יצירה. העשייה הכרוכה ביצירה, תהליך של בריאה וביטוי לייצר באומנות שלו.
ישעיהו מצייר בעיקר אנשים, את כל סוגי האנשים ובזמן שרושם אותם הם מדברים, דבר שמוסיף לו מימד נוסף אודות האישיות של המודל שאותו רושם, מרכיבי האופי שלו. השיחות הללו, מסייעות לדמות להתפתח וזה בא לידי ביטוי בתוצר – ברישומים ובציורים. השיחות במפגש עם האנשים, המילים והסיפורים נותנים לו הרבה השראה.
״כל פעם שאני יוצר בציור או בפיסול, אני פוגש במחשבות שעוזרות לי להתחיל את העבודה הבאה, שגם אותה אני תמיד יודע איך אני מתחיל אבל ממש לא יודע איך תתפתח – הסקרנות ותהליך היצירה הם שנותנים לי את הדרייב החשק והסקרנות להתחיל ולגלות מה יתפתח ויצא ממנה, כמובן שתוך כדי עשייתה אני כבר חושב גם על דברים שנותנים לי את החשק להתחיל אחרי זה את העבודה הבאה. השרשרת והקשרים הללו גורמים לי כל הזמן להתרגש ולהתחיל את היום הבא.״
איך נולד ציור
תהליך עבודת הרישומים מתחיל בדף חלק ונקי שהוא מגרש ההתרחשות של העבודה.
אין שליטה על התהליך, הוא זורם ואחרי כמה ימים הוא בודק את מה שיצר ונותן מבט יותר נטרלי על הרישומים, כך גם בודק את הציורים שהוא מבצע מתוך הרישומים. וכן ממשיך בתהליך כאשר הוא לבדו ומרוכז רק בעשיה.
איזה עצה היית נותנת לאלו שבתחילת דרכם?
אני עדיין מרגיש כמו בתחילת הדרך ושאני לפני סט העבודות החשובות שלי שאצור למרות שכל הדברים שיצרתי עד היום חשובים לא פחות כי הם שהובילו אותי לעבודות הבאות, ובעזרת הידע שצברתי אוכל להגיע למה שאני רוצה עוד לטפל.
ישעיהו משתף את המנטרה האישית שלו, ״אני יוצר אמנות כי זה מה שאני אוהב לעשות, לכן לא משנה לי רמת העבודות אלא להמשיך וליצור כל הזמן. העשייה היא העיקר וההנאה שבחיים שלי.״
