הפסיכולוגיה של האופנה מוגדרת כחקר ההשפעה של בחירות לבוש ועל הדרך בה אנחנו תופסים ושופטים זה את זה. מדע שצובר תאוצה רבה ב-london college of fashion וב-FIT בניו יורק. עולמות הפסיכולוגיה והאופנה מתחברים, דרך הקשר בין לבוש לאישיות, גוף ודפוסי חשיבה. הגל החדש זוכה להכרה, וצומח תחום חדש שלא היה קיים.
כן ש דבר כזה. הפסיכולוגיה של האופנה הוא תחום מדעי מעורר שתופס תאוצה אחרי מספר עשורים בהם נטו ליחס ללבוש נופך רדוד והייתה הפרדה ברורה כמעט דיכוטומית בין רוח לגוף. הפסיכולוגיה של האופנה בוחנת את השפעת הלבוש על העצמי ועל תפיסת האחר.
אידיאל היופי עבר שינויים רבים במהלך ההיסטוריה בהתאם לאורח החיים, המהפכות החברתיות, המוסכמות ותפיסות העולם המשתנות.
כך למשל עשרות אלפי שנים לפני הספירה, בעידן שאופיין במחסור והישרדות מול הטבע, אשה בעלת גוף שופע נחשבה פוריה ומשגשגת, וככל שהייתה בשרנית ושופעת כך המראה שלה נתפס כאידיאלי.
בתקופת יוון הקלאסית אידיאל היופי הנשי הומר לחטוב, שרירי ואתלטי.
לאחר תקופת ימי הביניים אשר היו מאופיינים בסגפנות, ברנסנס שוב חל היפוך ואישה אידיאלית הייתה רכה ושופעת בעקבות העיקרון המציב את האדם במרכז.
החל מהמאה ה-16 עם הופעת המחוך ואופנה שהכתיבה היקף מותניים צר במיוחד, נשים בחרו להציג את עצמן במצב חנוק וקשור, רק במאה ה-20 עם מתן זכויות בחירה לנשים הופיע המראה הפרקטי, אלגנטי שהלך ו”השתכלל” לרעה דרך ההרואין שיק, עידן הפוטושופ, טרנד הניתוחים הפלסטיים למיניהם עד לאידיאל יופי מעוות עד לא אנושי המוצג לנו בשלטי חוצות, בטלוויזיה ובמיוחד ברשתות החברתיות, פוגע קשות בדימוי הגוף ובביטחון העצמי שלנו ובהכרח גם משפיע על הבחירות האופנתיות.
בחברה שלנו אם את לא יפה, את פחות שווה. נשים רבות סובלות משנאה עצמית, אובססיביות גופנית, פחד מהזדקנות וחרדה מאובדן שליטה, הניזון מתפיסות שונות הקשורות ליופי.
ההשפעה האימתנית הזאת על הנפש שלנו מחדדת את הצורך בבדיקה מה בין הגוף והנפש?
הקשר בין הגוף והנפש היא עובדה מדעית. כבר היפוקרטס, אבי הרפואה, ראה את הנפש והגוף כחלק מאורגניזם אחד.
אינספור מחקרים רפואיים ופסיכולוגיים מצאו מתאם גבוה בין בריאות הגוף ובריאות הנפש. אבל מה קורה כשהגוף בריא אך דימוי הגוף מעוות. כיצד זה ישפיע על הנפש? ומה כל זה קשור לאופנה?
ההתייחסות לדימוי גוף בהקשר פסיכולוגי מופיעה כבר אצל פרויד ואדלר. אמנם פרויד אינו משתמש ישירות במושג “דימוי גוף”, אך לפי תפיסתו הגוף הוא מקור ותשתית לבניית האגו, והאגו הוא אגו גופני, מעין ייצוג מנטלי של שטח פני הגוף. ה”אני” של האדם הוא בראש ובראשונה “אני” של הגוף ומתפתח בזיקה אליו. גם אדלר, אינו משתמש ישירות במושג “דימוי גוף” אך חלק מהנחותיו התיאורטיות לגבי התפתחות האישיות קשור בהיבטים של דימוי גוף. בשנת 1950 היה זה שידלר הראשון שערך אינטגרציה בין ההתייחסות הנוירולוגית והפסיכולוגית למושג דימוי הגוף. הוא תיאר את דימוי הגוף כייצוג מנטלי גמיש המתפתח ומשתנה במהלך הילדות. דימוי הגוף מושפע הן מהתפתחות הפיזית, הן מההתפתחות הקוגניטיבית והן מיחס הסביבה לגוף הילד. כיום קיימת הסכמה בקרב מרבית החוקרים כי דימוי הגוף הוא מבנה רב מימדי המתפתח בילדות אך ללא ספק ממשיך להשתנות לאורך החיים בהתאם לתכתיבים נוקשים, חוויות טראומטיות ועוד.
ד״ר טלי, עובדת סוציאלית קלינית בבריאות הנפש, עוסקת בפסיכותרפיה ובמחקר, ובוגרת מסלול סטיילינג בשנקר נתקלה בחומות כאשר ביקשה להגדיר את עולם האופנה כתחום מדעי מתוך מחאה על התפיסה
השגויה המרמזת על אופנה כדבר שיטחי וחסר משמעות. הפסיכולוגיה של האופנה, לדבריה, מתייחסת לבגד כאל העור השני של האדם. אי אפשר לנתק בגד מגוף ומאחורי כל פריט לבוש מתקיימת מערכת יחסים הדוקה
עם איברנו.
ד״ר סטולובי מתייחסת למשולש גוף, לבוש ונפש ומאמינה שיש הלימה תמידית בין שלושתם. דימוי גוף נמוך יתבטא בבגד “מכסה” וביטחון
עצמי ירוד.
התפיסה הרווחת הינה שהבגד הוא המקור לרושם הראשוני ולתדמית החברתית שאנו מנסים ליצור. אך למעשה ההשפעה העיקרית של הבגד היא קודם כל על עצמנו.
את שיטת הטיפול שלה דרך סטיילינג ביססה ד״ר סטולובי בין השאר על מדגם שערכה ד״ר קארן פיין בין 400 נשים וגברים כששאלה אותם למה הם מתלבשים ומתלבשות. התשובות ברובם ככולם היו קודם כל קשורות בהרגשת ביטחון, נוחות וצורך בביטוי עצמי, ורק אחר אלו בעלות האלמנטים החברתיים.
חוקרים רבים כתבו על הקשר הבלתי נפרד הזה: ווילאם ג׳יימס שטען בספרו עקרונות הפסיכולוגיה כי הלבוש הוא חלק מעצמי. ״העצמי החומרי״ לפי ג׳יימס כולל את הגוף, הלבוש, המשפחה הקרובה והרכוש שצברנו.
גם קרל רוג׳רס בתיאוריית האישיות שפיתח לא ראה הפרדה חדה בין הלבוש לעצמי וטען שכל חפץ נתפס כחלק מהזהות בהתאם למידה שבה האדם יכול להשפיע עליו.
סוזן סונטג וג׳ונגנם לי הוסיפו מושג שנקרא ״קרבת הבגד לעצמי״- קרבה פסיכולוגית של אדם לבגדיו. בגישה הזו הבגדים משקפים את מי שאני, הערך העצמי שלי, שביעות רצוני מעצמי ומגופי והיחסים שלי עם הזולת.
פרופסור קארן פיין טוענת שבני אדם מתלבשים בהתאם למצב הרוח שלהם ושגמישות בלבוש קשורה לגמישות קוגניטיבית.
הבגדים אותם אנחנו בוחרים לגופינו, אם נרצה או לא, מעידים עלינו ומשפיעים עלינו בו זמנית. יש להם כוח אדיר לבנות אותנו או להרוס אותנו וכדי להבין את זה יותר לעומק צריך להבין את הפסיכולוגיה של האופנה.
בתחילת שנות ה-2000 צמד הפסיכולוגים האמריקאים אדם וגלינסקי ערכו מחקר המבוסס על אפקט סטרופ. הם בדקו את מידת הקשב והריכוז של בני אדם כשחלקם לבושים בבגדיהם הרגילים והשאר בחלוקים לבנים. אלו שלבשו חלוקים לבנים נמצאו מרוכזים יותר. מבין לובשי החלוקים בדקו שוב את רמת הריכוז כאשר לחלק מהנבדקים נאמר כי החלוק הוא חלוק רופאים ואילו לשאר נאמר כי מדובר בחלוק של אומן. אלו שהאמינו כי על גופם חלוק רופאים נמצאו מרוכזים יותר. צמד החוקרים טבעו את המושג “קוגניציה תלוית בגד” והמחקר הזה פתח צוהר בכל העולם אל הפסיכולוגיה של האופנה.
על אף העובדה שעיסוק בבגדים ולבוש נתפס כשטחי וקיבל תווית מזלזלת בסולם הערכי בחברה, תחום חקר
יש דבר כזה. הפסיכולוגיה של האופנה הוא תחום מדעי מעורר שתופס תאוצה אחרי מספר עשורים בהם נטו ליחס ללבוש נופך רדוד והייתה הפרדה ברורה כמעט דיכוטומית בין רוח לגוף. הפסיכולוגיה של האופנה בוחנת את השפעת הלבוש על העצמי ועל תפיסת האחר.
אידיאל היופי עבר שינויים רבים במהלך ההיסטוריה בהתאם לאורח החיים, המהפכות החברתיות, המוסכמות ותפיסות העולם המשתנות.
כך למשל עשרות אלפי שנים לפני הספירה, בעידן שאופיין במחסור והישרדות מול הטבע, אשה בעלת גוף שופע נחשבה פוריה ומשגשגת, וככל שהייתה בשרנית ושופעת כך המראה שלה נתפס כאידיאלי.
בתקופת יוון הקלאסית אידיאל היופי הנשי הומר לחטוב, שרירי ואתלטי.
לאחר תקופת ימי הביניים אשר היו מאופיינים בסגפנות, ברנסנס שוב חל היפוך ואישה אידיאלית הייתה רכה ושופעת בעקבות העיקרון המציב את האדם במרכז.
החל מהמאה ה-16 עם הופעת המחוך ואופנה שהכתיבה היקף מותניים צר במיוחד, נשים בחרו להציג את עצמן במצב חנוק וקשור, רק במאה ה-20 עם מתן זכויות בחירה לנשים הופיע המראה הפרקטי, אלגנטי שהלך ו”השתכלל” לרעה דרך ההרואין שיק, עידן הפוטושופ, טרנד הניתוחים הפלסטיים למיניהם עד לאידיאל יופי מעוות עד לא אנושי המוצג לנו בשלטי חוצות, בטלוויזיה ובמיוחד ברשתות החברתיות, פוגע קשות בדימוי הגוף ובביטחון העצמי שלנו ובהכרח גם משפיע על הבחירות האופנתיות.
בחברה שלנו אם את לא יפה, את פחות שווה. נשים רבות סובלות משנאה עצמית, אובססיביות גופנית, פחד מהזדקנות וחרדה מאובדן שליטה, הניזון מתפיסות שונות הקשורות ליופי.
ההשפעה האימתנית הזאת על הנפש שלנו מחדדת את הצורך בבדיקה מה בין הגוף והנפש?
הקשר בין הגוף והנפש היא עובדה מדעית. כבר היפוקרטס, אבי הרפואה, ראה את הנפש והגוף כחלק
מאורגניזם אחד.
אינספור מחקרים רפואיים ופסיכולוגיים מצאו מתאם גבוה בין בריאות הגוף ובריאות הנפש. אבל מה קורה כשהגוף בריא אך דימוי הגוף מעוות. כיצד זה ישפיע על הנפש? ומה כל זה קשור לאופנה?
ההתייחסות לדימוי גוף בהקשר פסיכולוגי מופיעה כבר אצל פרויד ואדלר. אמנם פרויד אינו משתמש ישירות במושג “דימוי גוף”, אך לפי תפיסתו הגוף הוא מקור ותשתית לבניית האגו, והאגו הוא אגו גופני, מעין ייצוג מנטלי של שטח פני הגוף. ה”אני” של האדם הוא בראש ובראשונה “אני” של הגוף ומתפתח בזיקה אליו. גם אדלר, אינו משתמש ישירות במושג “דימוי גוף” אך חלק מהנחותיו התיאורטיות לגבי התפתחות האישיות קשור בהיבטים של דימוי גוף. בשנת 1950 היה זה שידלר הראשון שערך אינטגרציה בין ההתייחסות הנוירולוגית והפסיכולוגית למושג דימוי הגוף. הוא תיאר את דימוי הגוף כייצוג מנטלי גמיש המתפתח ומשתנה במהלך הילדות. דימוי הגוף מושפע הן מהתפתחות הפיזית, הן מההתפתחות הקוגניטיבית והן מיחס הסביבה לגוף הילד. כיום קיימת הסכמה בקרב מרבית החוקרים כי דימוי הגוף הוא מבנה רב מימדי המתפתח בילדות אך ללא ספק ממשיך להשתנות לאורך החיים בהתאם לתכתיבים נוקשים, חוויות
טראומטיות ועוד.
ד״ר טלי, עובדת סוציאלית קלינית בבריאות הנפש, עוסקת בפסיכותרפיה ובמחקר, ובוגרת מסלול סטיילינג בשנקר נתקלה בחומות כאשר ביקשה להגדיר את עולם האופנה כתחום
מדעי מתוך מחאה על התפיסה
השגויה המרמזת על אופנה כדבר שיטחי וחסר משמעות. הפסיכולוגיה של האופנה, לדבריה, מתייחסת לבגד כאל העור השני של האדם. אי אפשר לנתק בגד מגוף ומאחורי כל פריט לבוש מתקיימת מערכת יחסים הדוקה
עם איברנו.
ד״ר סטולובי מתייחסת למשולש גוף, לבוש ונפש ומאמינה שיש הלימה תמידית בין שלושתם. דימוי גוף נמוך יתבטא בבגד “מכסה” וביטחון
עצמי ירוד.
התפיסה הרווחת הינה שהבגד הוא המקור לרושם הראשוני ולתדמית החברתית שאנו מנסים ליצור. אך למעשה ההשפעה העיקרית של הבגד היא קודם כל על עצמנו.
את שיטת הטיפול שלה דרך סטיילינג ביססה ד״ר סטולובי בין השאר על מדגם שערכה ד״ר קארן פיין בין 400 נשים וגברים כששאלה אותם למה הם מתלבשים ומתלבשות. התשובות ברובם ככולם היו קודם כל קשורות בהרגשת ביטחון, נוחות וצורך בביטוי עצמי, ורק אחר אלו בעלות האלמנטים החברתיים.
חוקרים רבים כתבו על הקשר הבלתי נפרד הזה: ווילאם ג׳יימס שטען בספרו עקרונות הפסיכולוגיה כי הלבוש הוא חלק מעצמי. ״העצמי החומרי״ לפי ג׳יימס כולל את הגוף, הלבוש, המשפחה הקרובה והרכוש שצברנו.
גם קרל רוג׳רס בתיאוריית האישיות שפיתח לא ראה הפרדה חדה בין הלבוש לעצמי וטען שכל חפץ נתפס כחלק מהזהות בהתאם למידה שבה האדם יכול להשפיע עליו.
סוזן סונטג וג׳ונגנם לי הוסיפו מושג שנקרא ״קרבת הבגד לעצמי״- קרבה פסיכולוגית של אדם לבגדיו. בגישה הזו הבגדים משקפים את מי שאני, הערך העצמי שלי, שביעות רצוני מעצמי ומגופי והיחסים שלי עם הזולת.
פרופסור קארן פיין טוענת שבני אדם מתלבשים בהתאם למצב הרוח שלהם ושגמישות בלבוש קשורה לגמישות קוגניטיבית.
הבגדים אותם אנחנו בוחרים לגופינו, אם נרצה או לא, מעידים עלינו ומשפיעים עלינו בו זמנית. יש להם כוח אדיר לבנות אותנו או להרוס אותנו וכדי להבין את זה יותר לעומק צריך להבין את הפסיכולוגיה של האופנה.
בתחילת שנות ה-2000 צמד הפסיכולוגים האמריקאים אדם וגלינסקי ערכו מחקר המבוסס על אפקט סטרופ. הם בדקו את מידת הקשב והריכוז של בני אדם כשחלקם לבושים בבגדיהם הרגילים והשאר בחלוקים לבנים. אלו שלבשו חלוקים לבנים נמצאו מרוכזים יותר. מבין לובשי החלוקים בדקו שוב את רמת הריכוז כאשר לחלק מהנבדקים נאמר כי החלוק הוא חלוק רופאים ואילו לשאר נאמר כי מדובר בחלוק של אומן. אלו שהאמינו כי על גופם חלוק רופאים נמצאו מרוכזים יותר. צמד החוקרים טבעו את המושג “קוגניציה תלוית בגד” והמחקר הזה פתח צוהר בכל העולם אל הפסיכולוגיה של האופנה.
על אף העובדה שעיסוק בבגדים ולבוש נתפס כשטחי וקיבל תווית מזלזלת בסולם הערכי בחברה, תחום חקר האופנה צובר תאוצה, זוכה להכרה ומוכיח כיצד אופנה ופסיכולוגיה יכולים לעשות שינוי משמעותי וחיובי בחיינו.
בשנת 2017 התקיים הכנס הראשון בנושא וניהלה אותו ד”ר קרוליין מאייר, פסיכולוגית של הצרכנות וחוקרת את תחום בריאות הנפש בעולם האופנה. ד”ר מאייר הינה חלוצה בתחום והראשונה בעולם שפיתחה תואר יחיד מסוגו במכללת האופנה בלונדון. מטרתה של ד״ר מאייר להסביר לא רק כיצד אנחנו עוסקים במושגי אופנה, אלא גם מדוע אנחנו עושים זאת. פעילות בתחום מתקיימת גם ב-FIT היוקרתי בניו יורק, שם מובילה קארן דון קורס מחקרי בנושא הפסיכולוגיה
של האופנה.
הפסיכולוגיה של האופנה מוגדרת בדרך כלל כחקר ההשפעה של בחירות לבוש ועל הדרך בה אנו תופסים ושופטים זה את זה.
כיום, כל אדם מעוניין להדגיש את ייחודו ועל כן ישנה חשיבות גבוהה לפתח את טעמנו האישי ולהביא אותו לידי ביטוי. הבחירות האופנתיות שלנו הן הזהות שלנו לא פחות ואף יותר מהבחירות העיצוביות של הבית שלנו או של יצירות האמנות אותם אנו בוחרים להדהד מכתליו.
הבגד מעיד עלינו וכיום אנו יודעים שהבגד לא רק מבטא את האדם, אלא גם יכול לשנות את תפיסתו העצמית.
בחזרה לד״ר טלי סטולובי, שלקחה את המחקר צעד אחד קדימה מהעולם היומיומי אל האקדמיה וממנו חזרה החוצה כשפיתחה את שיטת ״סטיילינג תרפי״ במטרה לחולל שינוי פנימי באמצעות השימוש בבגד.
תרפיה באמצעות אופנה או סטייל (הפרשנות שלנו לאופנה) הוא תחום פורץ דרך המבקש לחבר בין אופנה לתרפיה: בין הבגד הנלבש לבין הרגש שהוא יוצר אצל הלובש. הלבוש הוא כלי ביטוי עצמי והעצמה אישית, לכל אדם ותמיד, אבל במיוחד בזמני קושי: מחלות, משברים, טראומה. הלבוש הוא כלי שבעזרתו ניתן להעז ולעשות
שינוי בחיים.
המתודה ע״פ סטולובי קוראת לך להתלבש כמו האישה שהיית
רוצה להיות.
גישת הסטיילינג תרפי מבוססת על תיאוריות ומחקר הנוגעים לקשר בין עולמו הפסיכולוגי של אדם לאופן לבושו. ישנה משמעות סימבולית מאחורי כל אחד מפרטי הלבוש שלנו. משמעות סובייקטיבית המשפיעה ישירות על ההרגשה הפנימית. המטרה הינה להבין מהן ההשלכות שיש לי כלפי כל פריט לבוש ואז לעשות שימוש מודע בבחירת הבגד.
כך לדוגמא עובדת ד״ר סטולובי עם קורבנות תקיפה מינית לשיקום ביטחון באמצעות אופנה. אצל נפגעות טראומה מינית הבגד קשור לסיפור הטראומה. הלבוש בדרך כלל ישמש כאמצעי הסוואה ובניסיון למנוע את הפגיעה הבאה. הטיפול דרך ארון הבגדים ישחרר את הנפגעות מאשמה, משנאה עצמית וכדומה.
סטולובי טוענת שניתן לנתח אדם על מורכבותו, רבדיו ומערכות היחסים שבחייו על פי ארון הבגדים שלו
ודפוסי השימוש בהם.
“לרב, שיח על אופנה נתפס רדוד ולא אינטליגנטי, אבל כשאני שומעת שאם ובת מדברות על בגדים, אני שומעת אותן מדברות על
הקשר ביניהן”.
ארגון נוסף העושה שימוש בחיבור העמוק והמשפיע בין פסיכולוגיה ואופנה, הוא dress for success ארגון ללא מטרות רווח הנמצא כיום כבר ב-25 מדינות בעולם. מטרתו לספק לנשים מעוטות יכולת לבוש מקצועי להבטחת תעסוקה- מה שמצביע על התפיסה והבחירה שלנו בבני אדם לפי הלבוש שלהם.
תפיסת האדם מבוססת על דעות קדומות ותיוגים. ככל שנוכל לשייך באופן מודע את ההשפעה הקוגניטיבית שבגד מייצר אצלנו נוכל לשלוט בחיינו ולנתב אותם אל המקום בו אנו שואפים להיות.
הפסיכולוגיה של האופנה נוגעת לכל אדם ללא שיוך מגדרי, אם זאת בשל עיסוק אובססבי בגוף הנשי לאורך ההיסטוריה, תחום המחקר והטיפול מתמקד כיום בעיקר בנשים.
כאמור הפסיכולוגיה של האופנה הינו תחום מדעי הנמצא רק בראשית דרכו ומתקבל יותר ויותר על ידי האקדמיות והחוקרים. ניתן רק לשער כי צפויות לנו עוד תגליות רבות ופורצות דרך אשר יגרמו לתרומות חברתיות מהפכניות בעתיד הקרוב.