הקורונה על תחלואיה וקורבנותיה הרבים, גבתה את חייו של אחד מגדולי המעצבים בעולם, אלבר אלבז. בכתבת מחווה לחייו ועשייתו שוחחנו עם לאה פרץ ושלי ורטהיים וחזרנו לרגעי אלבר על ציר הזמן, איך הכל התחיל.
מאת: נועה רבן
אלבר אלבז האגדי ז”ל שנולד בקזלבנקה, גדל בחולון, שירת בצבא, הצטיין בלימודי האופנה בשנקר, והגיע לראש פירמידת
האופנה העולמית נקבר בחולון ב -24.1.21 בהיותו בן 59 בלבד לאחר שלושה שבועות בהם התמודד עם נגיף הקורונה. לעד יזכר כמעצב
ואמן נערץ בזכות כישרון מזהיר ואופי אנושי ואהוב. מעצב העל שרק שבוע לפני שנדבק בווריאנט הדרום אפריקאי של נגיף הקורונה
השיק את המותג החדש והמבטיח שלו את A-Z Factory המותג מלא החזון והחדשנות בקוטור אתלטי נועז, מקורי, שובב, צבעוני ואיכותי
המבקש ללמוד מה נשים רוצות מה הן צריכות מה אפשר לעשות עבורן כדי שיחיו את חייהן טוב וקל יותר ואיך לתמוך בהן דרך הבגד להיות הגירסא הטובה ביותר של עצמן. המרצה הבכירה לתולדות האמנות ועיצוב אופנה והאוצרת הישראלית לאה פרץ ראשת המחלקה
לעיצוב אופנה המיתולוגית של שנקר עד לשנת 2019 וידידתו המקורבת של אלבז, מספרת עליו דרך נקודות על ציר הזמן. מתוך הספדה בהלוויתו של אלבז: “אלבר היה מעצב גאון ואי אפשר להפריד בין האישיות הנדיבה, החמה והאנושית לבין העיצוב. זה יד ביד. ויותר מכל מעצב עכשווי, אלבר הקשיב ולא הכתיב לנשים איך להתלבש. הוא הקשיב לנו כל הזמן. הוא לא ניסה לעצב אותנו, הוא לא
ניסה לשנות אותנו. לא להפוך אותנו למושא פנטזיה, אלא להפך. לראות את המורכבות והצרכים שהחיים המודרניים מכתיבים לאישה
העכשווית.”אלבר אלבז גדל עם משפחתו כעולה חדש בדירת שיכון בחולון. לא היה חסר לו כלום אבל גם לא היה הרבה. כשהיה בן 15 אביו נפטר והמצב הכלכלי בבית הדרדר. מתוך מקום של חסך, הוא האמין, מגיעים החלומות והפנטזיות. אלבר חלם ולימד את עצמו לשרוד ולשמור את הראש מעל המים כדי להתקדם כל הזמן בלי גב כלכלי שתומך בו.
לאה פרץ ואלבר אלבז | צילום: אוסף פרטי
ילדות בישראל
מה ידעת על הבית והילדות שלו?
אלבר היה קשור מאוד למשפחתו, לאחים ולאחיינים ובעיקר לאמא שלו. הוא אף פעם לא שכח מהיכן הגיע וכשהיה נוחת בארץ היה נוסע
דבר ראשון לשבת עם אמא במטבח הקטן בחולון וזה נתן לו פורפורציות לגבי מקומו בעולם.
מכללת שנקר לעיצוב ואמנות
לימודיו בשנקר עד היום הם מושא לגאוות המוסד, הוא נחשב לתלמיד המצטיין ביותר בכל הזמנים והקשר שלו עם המכללה נשמר לאורך
כל השנים.
מה עשה אותו כל כך בולט ואהוב?
הכרתי את אלבר רק כעשר שנים אחרי שהוא סיים את לימודיו בשנקר אבל תמיד סיפרו אודות הטוטאליות והכישרון הנדיר של הסטודנט
הנחוש וניבאו לו עוד אז שיצליח בגדול. כארבע שנים אחרי שהתמניתי לתפקיד מנהלת המחלקה לאופנה בשנקר, אגודת הידידים ביקשה מאלבר להגיע ולעבוד עם הסטודנטים על פרויקט הגמר. הוא הגיע ומהרגע הראשון מכללת שנקר לעיצוב ואמנות שנפגשנו ניצתה בינינו הידידות ושמרנו מאז על קשרי חברות בכל פעם שהייתי מגיעה לפריז או בשיחות טלפון. באחד השלבים בת אחותו, מיה אוזן סיימה את לימודיה במחלקה ואמרתי לאלבר: בוא לתצוגת הגמר שלה. הוא סרב לבוא כדי לא למשוך את תשומת הלב ממנה. ב 2019-
סיימתי את תפקידי כמנהלת המחלקה לאופנה בשנקר ולקראת תצוגת הגמר הזמנתי אותו שוב לכבד את המעמד בהגעתו. מעצבים נודעים ועיתונאי אופנה משפיעים הגיעו מכל העולם אבל אלבר ביקש לא לקחת את תשומת הלב מהסטודנטים וממני שזו בשבילי היתה התצוגה האחרונה כמנהלת המוסד. ובכל זאת כמתנת פרידה עבורי הוא הגיע לעבוד עם הסטודנטים לשני ימי כיתת אומן מלאי השראה שהיו מרגשים באופן יוצא מן הכלל. אני זוכרת שבסוף אחד הימים נסענו יחד לפגוש חברים לארוחת ערב במסעדה בנווה צדק, בדרך
הוא ביקש ממני שנעצור לרגע במלון נורמן כי הוא צריך להגיד שלום למישהי. ה”מישהי” הזו היתה שרה ג’סיקה פרקר. זה היה רגע מאוד נחמד. הוא היה אהוב על כולם לא רק בשל המעמד הרם שהגיע אליו אלא בעיקר בזכות הצד האנושי, הקשוב והייחודי שלו. הוא
אף פעם לא הוציא משפט בנאלי מהפה, דרך ההסתכלות שלו על החיים ועל אנשים היתה מקורית ואחרת ולכן הוא באמת היה אהוב על
כולם.
לפני כמה שנים באחת השיחות שלנו כשביקרתי בפריז הוא אמר לי: לסטודנטים שלך אין זמן, הם עסוקים בלהתפרנס, ללמוד, להגיש פרוייקטים- תני להם זמן לחלום. עבר זמן ובאחד הבקרים בסוף סמסטר של סוף השנה, בתקופת הלילות הלבנים של תוכנית הלימודים, זו התקופה בה אנחנו פותחים את בית הספר 24 שעות כדי לתת לתלמידים הזדמנות לסיים את הפרויקטים שלהם ולהשתמש בציוד והאפשרויות שיש בחללי העבודה שלנו, הגעתי למכללה וראיתי כמה תלמידים שנרדמו על פופים אחרי לילה שלם של עבודה. “הם חולמים!” צילמתי ושלחתי לו.
ניו יורק
הבחירה לטוס עם 800 דולר לניו יורק וחלום גדול שהלך ורקם צורה והתגשם בהחלט הוכיחה את עצמה, מאיפה היה לו את האומץ והאמונה?
אלבר אלבז היה ממוקד מטרה. הוא ידע מה הוא רוצה ושעט למטרה בטוטאליות. ליצור ולעצב אופנה לנשים זה היה כל עולמו, זה עולם
לא קל ורווי מאבקים והוא קפץ למים מתוך אמונה ונחישות להגשים את חלומו. העבודה בארה”ב היתה קשה ובתחילה עבד אצל יצרן
בגדים שנועדו לאם הכלה אבל כעבור שלוש שנים התמנה לעוזרו האישי של המעצב הוותיק, היצירתי והחשוב ג’פרי בין, למד ממנו והתמקצע ומשם הוא התגלגל.
פריז
הפריצה הגדולה הגיעה בפריז, פריז ממש קראה לו. מגי לארוש, איב סן לורן ועד לנוון כולל הסירוב לנהל אמנותית את בית האופנה ג’יבנשי מה תוכלי לספר על הקריירה המפוארת שהציבה אותו בין מעצבי העל הגדולים ביותר?
כשהייתי משוחחת איתו על העבודה שלו הוא היה משתף אותי בכיוונים, בהשראות שהוא לוקח דרך זרם תודעה ולא באיזה קו לינארי.
דבר הוביל לדבר, מחשבה למחשבה וכיוון לכיוון, היה מרתק לראות איך הוא מגיע מנקודה אחת אל הקולקציה שהוצגה בסוף התהליך. היתה לו מטרה והיא לגרום לנשים להיות מאושרות. העבודה היתה תובענית והוא כבש את הפסגות הכי גבוהות בזכות הגאוניות שלו ובזכות הרגישות שלו. כשעזב את לנוון כל העולם של האופנה עמד מאחוריו. הוא האדיר את החברה במשך 14 השנים שהיה המעצב הראשי בה. אני חושבת שנעשה לו עוול גדול.
אמה סטון ואלבר אלבז | מט גאלה
6 שנים של הפסקה
האם אלבר אלבז ז”ל הרגיש צורך לנוח,
אולי לפרוש?
אלבר היה אדם של אנשים, היו לו הרבה חברים והוא היה קשור מאוד למשפחה שבארץ. אבל האופנה היתה מרכז חייו. הוא אמר לא פעם שהעבודה מאוד תובענית וחבל שאין לו מספיק זמן להתרווח. ועם זאת בתקופה שלאחר לנוון הוא לא הפסיק לרגע לעבוד, עשה הרבה פרויקטים מעניינים כמו לעצב תיקים, בשמים ואפילו קולקציה של מקרונים, הלביש ידועניות ונסע להרצות בכל העולם ולקח את הזמן כדי להבין מה באמת הוא רוצה לעשות. איתם. הוא עשה משהו אחר מתוך מחשבה שהמבנה הקיים לא נכון, לא אקולוגי, לא חכם, יותר מדי נראות ופחות תוכן. עשייה נויירוטית של קולקציות מהירות. הוא האמין שמשבר הקורונה היה הזדמנות לגלות אנושיות ובחר לעצב ברגישות ותוך הבנת המורכבות לנשים שיש להן חיים מלאים והן צריכות לג’נגל בין תפקידים שונים. הוא עזר להן לשלוט בכל הפעולות דרך בגדים שמשקפים את רוח התקופה. זו עשייה שהיא אקט מאוד בוגר של מעצב ששובר את כל המוסכמות ומבין את הצרכים בלי לכפות את עצמו. הוא שילב בין פונקציה לאופנה.
משאיר מאחוריו חלל שלעולם אי אפשר למדוד. לא שמעתי ממנו ולא ראיתי אותו, ויותר מכל לא יכולתי עוד לחבק אותו. וזה היה כל מה שאלבר רצה, לחבק – ולהיות מחובק. שכולנו נרגיש איך הוא מחבק ועוטף אותנו בבגדים ובמילים שלו.
אהבה מביאה אהבה. זה היה בדיוק לפני ארבעה עשורים, ביום בהיר אחד פגשתי את אלבר. שום דבר לא רמז או הכין אותי לבאות, אף רמז שחיי עומדים להשתנות בהדרגה באופן דרמטי. השנה הייתה 1982 הייתי מעצבת אופנה ומרצה לעיצוב בשנקר. לימים ולא ימים רבים, אלבר הפך להיות המורה שלי. המורה של כולנו. אלבר היה אז סטודנט שנה ב׳ במפגש הראשון שלנו במכללה, והיה אמור
להציג את הקולקציה שלו. הוא הביט בי במבט צנוע אבל נחוש והצהיר שלא הכין את הפרויקט. במקום להיכנס לסצנה של מורה-תלמיד ביקשתי ממנו לשתף אותי בחלום שלו וזה מה שאלבר עשה. כמו במאי קולנוע סיפר את הסיפור שהיה מאוד ספציפי והיה ברור לחלוטין: הרעיון, התוכן, הצללית, הווליום, הצבעים, האביזרים, המסלול, הויז׳ואל והמשמעות. עצמתי לשבריר שניה את עיני ויכולתי לשמוע את המוסיקה… זה הקסם. הקסם של אלבר אלבז…
את המותג החדש על שמו A האות הראשונה בשמו ו- Z האות האחרונה משמו המלא, תיכנן ובנה באופן יסודי ולאחר מחשבה מעמיקה.
מה היו הקווים שהנחו אותו?
המותג שלו הוא למעשה ההתממשות וההתגלמות של כל מה שלמד בעולם האופנה והקשר עם נשים. היה לו ניסיון לחרוג מהמסגרות הנוקשות שעולם האופנה היה שרוי בו. הוא חיפש טכנולוגיות חדשות וחומרים חדשים לעבוד
בנובמבר 2019 ארבעה חודשים לפני שפרצה הקורונה נפגשה לאה פרץ עם אלבז בגדה הימנית בפריז, אלבר היה צריך להמשיך משם לפגישה במסעדה שנמצאה בגדה השמאלית, הוא התקשר לדחות את הפגישה שלו בשעה
ולאחר שעה הציע שאסע איתו במונית עד למסעדה שבצד השני ולאחר מכן המונית תחזיר אותי מיד בחזרה. משהו בו לא רצה לסיים את הפגישה בינינו. לא דמיינתי שזו הפעם האחרונה שאראה אותו.
תיאטרון האופנה והחיים
שלי ורטהיים //
שלי ורטהיים ואלבר אלבז התצוגה הראשונה בלנוין 2002 | צילום: אוסף פרטי
התרגשתי מאוד וכך גם הוא. אלבר חיבק אותי ושנינו ידענו שברגע ההוא נרקם קשר מיוחד במינו. ובמשך שנים הגבולות של עבודה, חברות, משפחה התמוססו לחלוטין. תמיד הרגשתי מבורכת לעמוד לצידו ולהיות נוכחת מול הכשרון, האינטליגנציה והנדיבות. מהמפגש הראשון החל דיאלוג שנשאר פורה ויצירתי במשך שני עשורים שעבדנו יחד בפריז. רגע היסטורי מרגש היה שמוזיאון גליירה* בחר
לחגוג את המורשת הייחודית של אלבר אלבז בתערוכה המשחזרת את הרגעים הנפלאים והמרגשים בתצוגת מחווה, שהופקה ע״י A-Z
factory באוקטובר 2021 , בה למעלה מארבעים מעצבי אופנה בינלאומיים חברו יחד לחלוק כבוד לאלבר המעצב והאדם מעורר ההשראה בדגם אחד שעוצב בהשראתו. ׳אהבה מביאה אהבה׳ שהייתה המנטרה של אלבר אלבז, הפכה להיות הכותרת של התצוגה וגם
של התערוכה, היא משקפת את הכבוד והערכה למעצב בעל חזון, חבר ועמית. במבט לאחור, על ציר הזמן מהתצוגה הראשונה בשנקר ועד לתצוגת המחווה – החותמת שלו מתעצמת והופכת לאייקונית ועל-זמנית. המאמץ הקולקטיבי של טובי המעצבים וכל אלה שתרמו
להפקת התצוגה רשמו שיא חדש בעל עוצמה רגשית ואומנותית. הזרעים של החוט ששזור בשמחה ועצב מתחילים מספר שנים אחורה, בשנת 2017 בנאום שנשא אלבר בכנס של Business of Fashion בלונדון, בהומור הקלאסי שלו הוא הציג עצמו כ-״הומלס ג׳ובלס״. תיאר איך היום הוא חסר עבודה וחסר בית אופנה, אחרי ארבע עשרה שנים בהם היה מעצב בלנוון וחווה הצלחה מטאורית. כיצד הוא בוחן את עצמו מול המציאות החדשה שלו, לאן פניו מועדות ומה החזון הבא שלו.
בתקופה זו הוא נשבה בקסם של ״תאטרון האופנה של 1945 ״, היצירה הכוללת כבשה אותו באופן טוטאלי. תאטרון האופנה הינו תערוכה שבה שישים מעצבי על בהם נינה ריצ׳י, לנוון ורבים אחרים התאחדו יחד בהשראת כוחות הברית תחת קורת גג אחת בתום מלחמת העולם השנייה. הוא נשאב למשמעות החברתית, כלכלית ותרבותית שנולדה בכוחות משותפים למחות כנגד הכיבוש הנאצי והחשיבות של עולם האופנה הצרפתי. למרות מחסור קשה בבדים וחוטים, חוסר כוח אדם, הצליחו מעצבי העל
להציג תערוכה של קרוב לשלוש מאות בובות מיניאטורות שהם עצמם עיצבו בדייקנות ובפרטי פרטים. ההצלחה הייתה מסחררת והמשיכה לסיבוב בעולם. התחושות אחרי מלחמת העולם
נטלי פורטמן לובשת לנוין | טקס האוסקר 2005
של התחזקות קולקטיבית, תקווה לשינוי ואופק של אופטימיות היתה ההשראה עבור אלבר בתקופה הנוכחית בה הוא הרגיש שהעולם באופן כללי, עולם האופנה והוא עצמו נמצאים בנקודת מפנה קריטית והשינוי מחוייב המציאות. בעיני אלבר האתגר והמשמעות, התוכן והמורשת היו רלוונטים לאופנה ולחיים בכלל. הוא החליט שהאתגר שלו הוא ללכד את מעצבי העולם תחת קורת גג אחת בתצוגה בתצוגה דמוקרטית, פתוחה לקהל הרחב ולא מוגבלת לעיתונאים וקניינים בלבד. למסע התקשורתי והייחודי הצטרפתי לאלבר וכל המעצבים באופן חד משמעי נתנו את אישורם להצטרף לפרויקט בהתלהבות ואמונה מלאה שרק אלבר יכול להרים פרויקט מודרני ואמוציונלי שכזה. החלום שלו הפך מציאות. תיאטרון האופנה הפך לתיאטרון החיים. אבל הוא לא זכה, חייו נלקחו בטרם עת.
palais galliera* | מוזיאון אופנה בפריז